יונדאי i30N מבחן דרכים

יונדאי, כוכבת מקומית של השנים האחרונות, הנמצאת בראש מצעדי המכירות עם מעל ל-38 אלף מכוניות שנמסרו ללקוחות ישראלים במהלך 2018, מתוך למעלה מ-4.5 מיליון יחידות שנמסרו באותה התקופה בעולם כולו, היא אלופת ה- main stream.

עיקר המכוניות הנמכרות לקהל הרחב, ולא חשוב באיזה מהסגמנטים, פונות להגיון ולשכל הישר, תוך מתן משוואה מתקבלת על הדעת של גודל + אבזור + טכנולוגיה + פונקציונליות + בטיחות + אמינות וסחירות  = מחיר משתלם, ושם יונדאי למדה והשתפרה, התבוננה והשכילה ובעצם עברה תהליך ארוך וחשוב של לימוד הלקוח וצרכיו כדי לייצר את המוצר הנכון ביותר עבורו.

אם לפני 2 עשורים האלנטרה הראשונה מבית יונדאי לא באמת נתנה מענה, מבחינת תמורה ותדמית, אל מול מלכת המכירות דאז, המאזדה לאנטיס, הרי שהיום לקוח חובב רכבי הפנאי בוחן את היונדאי קונה בנשימה אחת לצד המאזדה cx3. שאפו.

כל האמור לעיל גרם לי לגשת אל ה-i30N  החדשה של יונדאי בצעד מעט מהוסס.

ולמה בעצם?

מאחר וה-i30N לא באה לרצות את ההיגיון ולהשקיט את השכל הישר.

היא באה לרטון. לבעוט. לצעוק. להיות פרובוקטיבית. להיות ילדה רעה.

יונדאי עד כה לא יצרו מכוניות טהורות שנועדו לנהג, לא במהדורות רגילות בכל אופן. גם הקופה והוולוסטר לא באמת ענו על ההגדרה של מכונית שבאה לספק תשוקת נהיגה טהורה.

אז איך היא תצלח את המשימה הזו? איך ה-N יכולה להתחרות במכוניות הוט האטץ' נהדרות כפיז'ו  308 GTI, סיאט לאון קופרה או פולקסוואגן גולף GTI? 

זה הרי לא שטח המרעה הטבעי של יונדאי, כמו של שאר המותגים לעיל.

יצאנו לבדוק.

את פנינו קבלו ארבע אחיות כאלו. 3 האטצ'בק צבועות לבן, שחור ותכלת ואחת בגרסת פאסטבק, באדום בוהק, רכב סדאן קופה עם ישבן מעוצב.

נתחיל מהסוף. שתי תצורות המרכב מעוצבות נהדר ומושכות עין. מאוחר יותר היום נגלה שהן מעוררות לא מעט עניין בכבישי ישראל.

ההאצ'בק גבוה מהפאסטבק (1.447 מ' לעומת 1.419 מ'), קצר ממנו (4.335 מ' אל מול 4.455 מ') הרוחב של שניהם עומד על כ-1.8 מ' ומרחק הסרנים 2.65 מ'. לפאסטבק תא מטען גדול בכ-55 ליטרים (436 ל' לעומת 381 ל'), ומשקלם העצמי דומה ועומד על מעט יותר מ 1.5 טונות.

ההאצ'בק מעט חסכוני יותר מעמיתו ארוך הזנב, והוציא נתון מעבדה (שהוא תאורטי לחלוטין ברכב ספורטיבי שכזה) של 7.1 ל' לכל 100 ק"מ אל מול 7.8 ל' בפאסטבק, בנהיגה משולבת.

בחזית הרכב בולט הגריל הגדול עם האות N , כאשר בקו הספוילרים התחתונים קיימים פסים אדומים ספורטיביים למראה.

בחלקה האחורי בולטים שני צינורות מפלט שמנמנים, פנסי לד ייחודיים, ספוילר דומיננטי ובאופן כללי העיצוב, בשתי הגרסאות, אגרסיבי במידה ומשדר עוצמה. גרסת ההאטצ' הזכירה לי מאחור את הגולף GTI דור 6, ובעיני בהחלט מדובר במחמאה עיצובית בסגמנט הזה.

גלגלי ה-19 אינטץ' מוסיפים גם הם למראה הספורטיבי, במיוחד עם הקליפרים האדומים עם כיתוב "N" שמציצים מהם.

כניסה פנימה את הרכב ממשיכה את האווירה הספורטיבית הכללית עם מושבים מעוצבים וחובקים, מסך 8" אינפורמטיבי מאד עם יכולת תכנון נהיגה ונסיעה בהתאם למצב הרוח, אבזור עשיר מאד שהוגדר כציוד תקני בדגם הזה, מד מהירות בו רשום 300 קמ"ש בצידה הימני של הסקאלה ומראה מלבב במיוחד – ידית הילוכים ידנית בת 6 יחסי העברה קדמיים.

למרות שבשלב זה מאד מתחשק להניע כבר את 275 הסוסים המתחבאים להם מתחת למכסה המנוע, לשלב לראשון, לשחרר קלאץ' ולהמריא אל עבר האופק, אני עדיין עסוק בלהבין עוד את סביבת הנהג והנוסעים שנמצאת פה.

רשימת האבזור שהוגדרה כאן, כרמת גימור אחידה ועשירה, כוללת גג פנורמי, מולטימדיה תומכת קארפליי, 6 רמקולים, מצלמת חנייה, משטח טעינה אלחוטי לנייד, לוח LCD 4.2" בלוח השעונים, מושבים משולבי אלקנטרה ועור, חימום בהגה ובמושבים קדמיים, מושבים קדמיים עם אפשרות הארכה, עם כיוונון חשמלי וזיכרון לנהג (כולל מראת צד), חיישני חניה קדמיים ואחוריים, תאורת לד ראשית עוקבת פניה, בקרת אקלים, דוושות אלומיניום ועוד.

סעיף הבטיחות כולל 7 כריות אוויר, בלימת חירום אוטונומית, מערכת אקטיבית לשמירה על נתיב, סייען לשמירה על ערנות הנהג, מעבר אוטומטי בין אור דרך לגבוה ובקרת שיוט.

בקרת שיוט אדפטיבית, זיהוי בשטח מת וזיהוי תמרורים אמנם נעדרים מפה אבל היי, מדובר ברכב לנהג, לא?

מניעים.

פתאום אני נזכר במשמעות המונח "התנעה קרה" שיש למכוניות ספורטיביות עם הרבה סוסים ומערכות פליטה מעניינות. הסאונד בהחלט מעורר וזה מכניס לאווירה קרבית.

המסך המרכזי מאפשר לקבוע תכניות נהיגה, הגדרת פעולת מנוע, מערכת הפליטה, בולמים (אדפטיביים), לפי מצב רגיל, ספורטיבי או סופר ספורטיבי, מצב אטרף, "N", ואני קובע את הפרמטרים לנהיגה ספורטיבית.

המסך מוסר אינפורמציה על זמני האצה, כוחות ג'י, מצב הגדשה, מומנט וכוחות סוס. מכונת קרב.

כבר במטרים הראשונים חשים בתגובת דוושה מצוינת ובהגה (חשמלי) עם משקל נכון.

המנוע, 2.0 ליטרים טורבו שמפיק 275 כ"ס ומומנט בשרני בן 36 קג"מ, גמיש מאד ומאפשר שיוט מהיר ונינוח בכביש המהיר, ללא צורך אמיתי בהחלפת הילוכים. הוא מסוגל לשגר את הרכב קדימה בכל הילוך ובאופן משכנע מאד, תוך כדי הפקת סאונד משובח מצמד המפלטים.

הביצועים מצוינים, ומדברים על 6.1 שניות קצרות למאה קמ"ש, כל הדרך ל-250 קמ"ש מרביים.

במידה ונדרש, המנוע יודע לספק מומנט שיא של 38.5 קג"מ ב-over boost. (המסופק עד 18 שניות במצבי קיצון).

הכביש המפותל גילה לנו הגה מתקשר וקצר מאד, העברות משקל מתונות והתנהגות מצוינת של השלדה, שהוקשחה אגב בכ-50% לעומת השלדה המקורית של ה-i30. רמזים לכך ניתן למצוא בכמה פינות ברכב ובחלקו התחתון, כמו גם במוט שנמצא בתא המטען המחבר מעל הסרן האחורי בין שני צידי הרכב.

הרכב מגהץ היטב מהמורות, למרות חתך נמוך מאד של הצמיגים (35), והבולמים האדפטיביים בהחלט מסייעים לו בכך.

הבלמים עובדים מצוין ולא הראו סימני התעייפות לאורך כביש ארוך ומפותל, כשהקצב עולה ועולה, והרכב משרה בטחון מלא לכך. יכולת השיגור של הרכב בין הסיבובים והאצה מהאחד לשני ממכרת.

הורדת הילוכים מלווה בפיצוצים רועמים, באק פיירים, מהאגזוזים, שהם פשוט כיף מזוקק ובמנות גדושות.

הנהיגה ברכב הזה גורמת לחובב הז'אנר, שחש אדרנלין זורם בגופו, להרגיש שעליו לשוב על החוויה שוב ושוב, ובתדירות גבוהה, לפני שהעולם המוטורי יצלול עמוק לכיוון החשמל והאוטונומיה. 

חונים   

אחרי שדוממתי ויצאתי מהרכב, הסתכלתי עליו שוב. כעת המבט היה של אחד שכבר מכיר, שכבר טעם את מה שיש לו למכור. המראה הספורטיבי והמוחצן לא נראה כבר יומרני. בכלל לא. הוא לחלוטין מגובה ביכולות דינאמיות מעולות.

שאלת ההצלחה של הרכב הזה תלויה בעיקר בשיווקו ומיצובו אל מול מתחרות ישירות שלו.

תג המחיר גבוה ועומד על 240,000 ₪ לגרסת ההאצ'בק ו-250,000 ₪ לגרסת הפאסטבק.

מחיר זה גבוה בכמה עשרות אלפי שקלים מהמתחרות.

היבואן מגבה את זה ברשימת האבזור המאד גבוהה וגם מציין שיקולים הקשורים ליצרן הנאלץ להתמודד עם ביקוש הגבוה מכושר היצור של הדגם.

עם זאת, בהיותו רכב נישה שם מוכן הלקוח לשלם את המחיר עבור החוויה, ובהסתמך על מוניטין האמינות והסחירות של המותג, יתכן שיעמוד ביעד המכירות לו היבואן מקווה, העומד על עשרות של N בשנה.