אאודי איטרון מבחן דרכים

אאודי איטרון מבחן דרכים
חלומות חשמליים. אאודי איטרו החדש על רקע ארובות חברת החשמל

חלומות חשמליים. אאודי איטרון קפצה אלינו לביקור כמו דרך מנהרת הזמן, ללא דאג וטוני, הזכורים למבוגרים שביננו מהסדרה ההיא. לקחנו אותה למבחן דרכים שקט במיוחד. חזרנו טעונים. בתובנות

טל אבן | 18/09/19

רמזור אדום.

השקט המוחלט בתא הנוסעים של ה- Etron הזכיר לי את הדממה ששררה סביבי, עת שכבתי על גג המכונית בפארק תמנע, מביט מעלה בכוכבים נופלים תוך שהם מפלחים את השמיים הצלולים.

אני מפעיל את מערכת השמע המשובחת באאודי הזו, משם בוקעים צלילי "הבהלה לזהב" של הוגו מונטנגרו הנפלא, צלילי מערב פרוע שמגיעים כאנטי-תזה לרכב הזה, שצריך אולי לנגן דווקא את- Sound of silence"".

כמו בהזמנה, ואולי כמחווה לשיר, מגיח פורד מוסטנג כשמרחוק שמעתי את צליליו הרועמים.

כשנעמד לצידי, ראיתי שהוא רע. במובן הטוב של המילה. כיתוב "GT" על הכנפיים מאשר שאכן זו גרסת הביצועים, עם מנוע 5.0 ליטרים V8. One mean machine"" יגידו חובבי הז'אנר.

הרמזור הופך ירוק ולפנינו רצועת אספלט ישרה וארוכה בכביש המהיר. הרגל שלי נוחתת ללא רחם על דוושת התאוצה. בלקסיקון המונחים של רכב חשמלי הרי אין דוושת "גז".

האאודי נעתק מהמקום באופן מידי, ולרכב השרירים האמריקאי שלידי לקח שניה להבין מה קורה שם.

אני שומע אותו מזנק בדרמטיות, מחליף הילוכים מהירים (ידני, כן?), וממהר להיצמד אלי. הוא הזיע שם כדי להשיג את הביצועים ובעיקר מהבלבול שוודאי חש באותו הרגע, כשראה מלפנים את אותו רכב חרישי ללא האגזוז, ולא דרך המראה הפנימית..

אני לעומתו נהניתי לי מהשקט, שהופרע רק על ידי אותה היצירה המוזיקלית שבקעה מהרמקולים הרבים הפזורים באיטרון, שהגיעה באותו הרגע לשיאה, אולי עת תלו את מי שהיה מבוקש "Dead or alive" ונאשם בגניבה של ראשי בקר, אך בעיקר נהניתי מתחושת הגב שסרב להיפרד מגב המושב ומהתאוצה שמסרבת להתעייף.    

שתי מכוניות שנמכרות בשנת 2019. שתי אסכולות רחוקות שנות אור זו מזו.

רכב חשמלי לא חדש בשוק המקומי.

בשנים האחרונות ראינו כמה ניסיונות לחנך את השוק הישראלי ולהטמיע בו רצון להשתמש במכוניות חשמליות, כזו ללא מנוע בעירה פנימית שתומך ומוסיף כוח, אך גם מציל מתקיעה כשהסוללה מתרוקנת.

ניסיון נועז של בטר פלייס ומכוניות רנו החשמליות נחל כישלון שהותיר צלקות וטראומה מסוימת בקרב רבים, שלא יסכימו כנראה להוסיף רכב כל-חשמלי לרשימת המכוניות המועדפות בעיניהם לרכישה.

לאחר שכשלו גם ניסיונות רבים וטובים לגייר ולהביא ארצה את טסלה האמריקאית, מסיבות שונות ומשונות, ראינו ניסיונות של יבואנים נציגי יצרנים כב.מ.וו (I3), ניסן (ליף), שברולט (בולט) ואחרים, שהבטיחו לשמור על הסביבה עם מכוניות לא מזהמות, שחוסכות כסף רב של תדלוקים.

כולן נתקלו בלא מעט משוכות וביורוקרטיה, כשהסיבות הבולטות ביותר היו טווח קצר מדי בין טעינות, לפעמים פחות מ-200 ק"מ, משך טעינה ארוכה ומסורבלת וגם פיגור רגולטיבי שלא באמת איפשר לייצר תשתיות טעינה תומכות, זמינות ונגישות.

סיבות אלה, לצד אחרות, גרמו לכך שכיום מסתובבות כאלף מכוניות חשמליות בלבד על כבישי ישראל והן נדירות כאן למדי.

אז הגיעו יגואר (I Pace) ואאודי (Etron, הנבחנת כאן), שתי יצרניות יוקרה, כשמרצדס (EQC) וב.מ.וו ((Ix3 מכריזות אף הן על כך שהבשורה מטעמן נמצאת ממש מעבר לפינה, וטענו בכיכר העיר: "אנחנו יודעות לייצר מכוניות חשמליות עם טווח נסיעה של כ-430-480 קילומטרים בין טעינות".

כשמדובר ברכב יוקרה עם כל האבזור, הפינוק ומערכות הבטיחות, מנועים חשמליים חזקים המעבירים יותר מ-200 כוחות סוס לכל ציר גלגלים בנפרד, יכולת תאוצה של רכב ספורט וטעינה מהירה של כ-80 אחוזים מקיבולת הסוללה תוך כחצי שעה עד 40 דקות, מדובר בבשורה של ממש.

הדבר עורר עניין גדול בשוק המקומי, בעיקר בקרב ה -early adapters, שפתאום חשקו ב"רכב הכי קרוב לטסלה שניתן לקנות בישראל".

כשמתקרבים אל ה-Etron, מגלים רכב מרשים מאד שמכיל אלמנטים רבים שמייצרים את ה-wow factor של הדור החדש של המותג: הגריל הגדול מלפנים, יחידות התאורה המיוחדות מלפנים ומאחור (שם יש פס לד המחבר בין הפנסים, כמו ב-Q8 היוקרתית), קווי אורך מיוחדים, חישוקי ענק מעוצבים (21" בגרסה הנבחנת והבכירה, 20" בגרסת הכניסה) ובכלל, מימדי הרכב מכובדים מאד, עם אורך של 4.90 מ', רוחב בן 1.935 מ', גובה של 1.583 מ' ומרחקים סרנים גדול המונה לא פחות מ- 2.928 מ' בין הצירים.

כשנכנסים לרכב, התחושה דומה לזו שהתקבלה ממראהו החיצוני: הרכב נראה כמו אאודי מודרני, מכובד וגדול, כמעט תעתיק של הדור החדש של מכוניות השרד הגדולות של המותג, ולא כמו חייזר רובוטריקי וטוב שכך.

למרות זאת, מייד נגלה שתאוצת הרכב מלווה במעין שריקה שמפיקים צמד המנועים החשמליים, לצד בעיטה מוחשית בגב, שם הרגשתי מעט כמי שלוהק לגלם את ספוק, שניווט את האנטרפרייז הגדולה ברחבי הגלקסיה, בהפקה המעודכנת של "מסע בין הכוכבים".

קהל היעד שבא רק כדי לגעת בטכנולוגיה עתידנית, צריך להיות מוכן לתחושה המשעשעת כאילו לוהק להיות חלק מהקאסט של סרט מדע בדיוני.

אני יכול לספר על הרשימה הארוכה של התוספות, המערכות והאבזור ברכב.

יש כאן לא פחות מ-3 מסכי ענק (2 בקונסולה המרכזית בני 10.1" ו-8.6", השולטים על מערכות הרכב, המולטימדיה ובקרת האקלים ואחד בלוח השעונים (12.3"), הכולל קוקפיט וירטואלי מלא לרבות מידע על מצבי הנהיגה, מפת ניווט וכיוב'). כבונוס יש בגרסה הבכירה בה נהגנו 2 מסכים נוספים, המחליפים את מראות הצד השגרתיות, כשבמקומן ישנן 2 מצלמות, פיצר מקורי אליו יש להסתגל זמן רב, רב מדי.

יש מערכת שמע נהדרת (כאן, בגרסה הבכירה, היא מגיעה מבית B&O, עם לא פחות מ-16 רמקולים ומגבר עוצמתי), יש מתלי אוויר אדפטיביים, מפתח חכם ודלת תא מטען חשמלית, גג פנוראמי וריפודי עור, מצלמות 360, חימום ואוורור למושבים (גרסה בכירה), ועוד ועוד.

יש כאן גם ציוד בטיחותי מלא כבקרת שיוט אדפטיבית, ניטור שטח מת, בקרת סטייה מנתיב וכו' וכו'.

אבל לא לשם כך התכנסנו. רמת אבזור דומה נבחנה כאן ב-Q7 Etron בעבר.

הסיבה שבגללה שמנו פעמנו אל עבר אולם היבואן היתה על מנת להבין כיצד רכב הפועל על טהרת החשמל, כשהוא חרישי, נטול אגזוז, תיבת הילוכים וללא מנוע בעירה פנימית מאיץ, מתנהל ומשייט בכביש המהיר, ועד כמה ריאלי טווח הנסיעה המוצהר שלו.        

כאמור, הרכב לא קטן. ממש לא קטן. עם משקל עצמי של למעלה מ-2.5 טונות, היה גם מסקרן עד מאד להבין לא רק כיצד הוא מאיץ, אלא גם כיצד הוא מתנהג.

מאחר ומדובר בשני מנועים חשמליים המטפלים כל אחד בציר שונה, מתקבלת הנעה כפולה. התוצאה היא אחיזת כביש מעולה, הרכב אוחז באספלט כאמסטף רעב שנתקל בעצם עסיסית.

שני המנועים משלבים כוחות, תרתי משמע, ומפיקים יחדיו 360 כוחות סוס, ולא פחות מ-408 סוסים במצב BOOST, בו נדרש כוח מרבי ולזמן קצר בלבד.

יחד עם מומנט המתקבל באופן מידי, מבלי שהוא צריך "להיבנות", הרכב נעקר מהמקום בנחישות רבה, ללא דרמות וללא סחרור גלגלים, והבעיטה בגב הנהג ממהרת להגיע.

הרכב חוצה את קו ה-100 קמ"ש לאחר 5.7 שניות קצרות , והתחושה הכללית היא שבכל עת ובכל מהירות בה נחליט למעוך את הדוושה הימנית, יתקבל כוח שכאילו ואינו נגמר.

את התאוצה מלווה אותה שריקה מיוחדת. פתאום רעשי רוח, כביש או אלה המגיעים מבתי הגלגלים מוחשיים יותר מתמיד, לא בגלל שהבידוד האקוסטי פחות טוב, אלא מאחר ורמת השאון הכללית בפנים הרכב נמוכה מאד.

היצרן מדבר על טווח נסיעה ריאלי בן 400 ק"מ (התיאורטי בהשקת הדגם דיבר אף על 430 ק"מ).

בפועל, אנשי היבואן מצהירים על טווח נסיעה בן 360 ק"מ שמאפשרת טעינה מלאה, כשהאחריות הניתנת לסוללה היא כזו, שכאשר תפוקת הסוללה יורדת מהתפוקה המלאה שלה (טווח נסיעה היורד מסדר גודל של כ- 250 ק"מ), הסוללה תוחלף במסגרת אחריות של עד 8 שנים או 160 אלף ק"מ (לסוללה בלבד) מהיום שהרכב עלה על הכביש.

בפועל, גילינו כי הטווח של 360 ק"מ ריאלי לחלוטין. עדיין יש ללמוד את "גבול הברבור" של הסוללה, ולא הייתי ממליץ למצות אותה עד לק"מ האחרון ללא שיש נקודת טעינה מהירה בהישג יד, עדיין, הקילומטרים נגמעו באותו הקצב בו הם נגרעו מנתון הטווח שנותר בלוח השעונים.

יתרה מכך, בהיעדר תיבת הילוכים כברכב סטנדרטי, שני המנופים המוכרים שמאחורי ההגה שבדרך כלל מעלים או מורידים הילוך, שולטים כאן ב-3 רמות של בלימת מנוע המייצרת טעינה רגנרטיבית, ובירידה של הקסטל למשל, בואך ירושלים, בלימת מנוע זו תגדיל את טווח הנסיעה באופן משביע רצון.

מנתקים זרם

חוויית הנהיגה באיטרון שונה.

אם חוויתם את התחושה ביגואר i-pace או בטסלה מסורבת העלייה, תחושת הכוח שמתקבל דומה, אבל היא שונה לחלוטין ממה שאתם מכירים ממכוניות עם מנועים סטנדרטיים.

יש משהו ממכר בתחושת הכוח המיידי שמתקבל עם לחיצה הגונה על הדוושה.

יש משהו ממכר באתלטיות החרישית הזו, שמטיסה אותך קדימה כשפס הקול היחיד שמתנגן ברקע הוא אותה שריקה שמזכירה מעבורת חלל.

נכון שישנן עדיין שאלות משמעותיות באוויר בקשר ליצירת תשתיות, פריסה וזמינות של נקודות טעינה, "הריגת הזמן" במשך הטעינה המהירה בדרכים, שאמנם קצרה יחסית, אך ארוכה בהרבה ממשך זמן התדלוק הממוצע שמתבצע כיום בכלי רכב רגילים.

לשאלות אלה כנראה תתווספנה תשובות מדויקות די מהר, לאור מספרם הרב של אותם לקוחות המוגדרים "חדשניים", ה"early adapters ", שמחבקים בשמחה את הטכנולוגיה ורוצים לנסות על בשרם את תחילת המהפכה, במאות כלי הרכב החשמליים שצפויים לעלות לכבישינו ממש בקרוב.

עד כמה מספרם רב? תיווכחו לדעת בעצמכם כשתנסו לרכוש Etron אחת לעצמכם, ולקבל אותה לפני מאי 2020.