סוזוקי ג'ימני מבחן דרכים

סוזוקי ג'ימני מבחן דרכים
סוזוקי ג'ימני החדש. הנוהגים בו יקבלו המון מבטים מקנאים ברחוב

הג'ימני החדש של סוזוקי מרגיש כמו אחרון המוהיקנים. הוא ייחודי מאד ביכולות השטח ובנוכחות שלו על הכביש, מסובב ראשים ללא הרף, נהנה ממראה מסוקס, אך עדיין לא חף מחסרונות ופגמים, שהם אולי אלה שמגבשים דווקא את האופי הכובש שלו. יצאנו איתו למסע היכרות קצר. חזרנו מחויכים

טל אבן | 18/03/19

לחיצה על מקשי הקודן, קלאץ', סיבוב מפתח בסוויץ'. אחרי כמה סיבובי סטרטר, מנוע בנפח 1,500 סמ"ק, המפיק 102 כ"ס בשיאו, ניעור לחיים בקול גדול.

משלבים להילוך ראשון ומשתלבים בתנועה. בין ים המכוניות סביב, אני מרגיש מיוחד. לכולם שם יש מכוניות הרבה יותר מרווחות ונוחות. יותר רכות ומעודנות. את כולם שם מובילים המון סוסים המצטופפים  באי נוחות מתחת למכסה המנוע. והם מאולפים, הסוסים שלהם.

אני, לעומתם, רוכב על סוס פרא אל עבר השקיעה, עם כובע בוקרים, דוקרני סוסים וקיסם בפה.

אני מחייך לי והם, אלה שסביבי, רק מנסים להגיע למשרד בזמן.

זה ממש כמו בנשף ריקודים מתורבת, מנומס, נכון פוליטית. כולם שם לבושים בשמלות ערב ובחליפות טוקסידו. מפגינים ידע נרחב על המון נושאים בשיחות המפוהקות ביניהם. גם הצחקוקים שם מדודים, מתוזמנים.

ואז נכנסת בסערה נערה צוענייה יחפה, שזופה ויפה, ללא איפור, בוטוקס או סיליקון.

רק היא ושמלה צוענית לגופה. המוזיקה משתנה באחת והיא מתחילה בריקוד חושני, מסעיר.

חלק מהנוכחים יעקמו פרצוף, יחשבו שזה לא הולם את המעמד המעונב. אחרים יכנסו לאווירה ויצרו על כך שהם עצמם לא כאלה. אולי בהיעדר אומץ מספיק.

אבל איש לא יישאר אדיש.

ואלה בדיוק התגובות ברחוב לג'ימני החדש. תגובות שנעות בין מבט לא מבין ועד אגודלים של עוברי אורח, כאילו זורקים לי לייקים לאוויר.

פיגורה

אם הג'ימני היוצא, אחרי כ- 20 שנים בשטח, תרתי משמע, נראה כג'יפון קטן וחביב, הרי שהג'ימני החדש, דור 4,  קיבל מראה מצודד וסקסי הרבה יותר, ובעצם הוא נראה כמעין גרסה מוקטנת של המרצדס G קלאס. וזו מחמאה גדולה עבורו.

חלונות אנכיים גדולים, בתי גלגלים אימתניים, פגושים גדולים שחורים, דלת אחורית הנפתחת הצידה אוחזת גלגל רזרבי בגודל מלא. קשוח.

ניתן להזמין את הג'ימני עם חלוקה לשני צבעים (גג שחור), מה שמוסיף לקסם העיצובי שבו.

נציין עוד שהג'ימני שמר על כמה מוטיבים מאבותיו, כמו הפנסים העגולים בחזית, הדומים לדור ראשון (רק שכאן הם יגיעו עם LED , למרות שרכב המבחן הספציפי לא צויד בהם), פסים ועיטורים במרכב, וגם הגריל הקדמי עם 5 המלבנים האנכיים, עוצב כמחווה לדגם היוצא.

המרכב נותר קצרצר כבעבר, עם אורך כללי בן 3.65 מ', הרוחב או ליתר דיוק האי-רוחב, עומד על 1.645 מ' וגובה (כולל מסילות אורך) של 1.725 מ'. בסיס הגלגלים עומד על 2.25 מ', מזכיר יותר את הסמארט מאשר את ה-G ואגון. המרכב גבוה ומוכן למשימות שלו בשטח, והמרחק של הגחון מהקרקע עומד על 21 ס"מ.

לפני שמדלגים למושב הנהג, בחינה של תא המטען מגלה שלא ניתן בעצם לאכסן בו דבר מלבד תיק קטן. אחסון השקיות של קנייה קטנה בסופר דורשת קיפול של מושב או שניים מהמושבים האחוריים. אלו, אגב, מתגלים כיעילים בעיקר לילדים, בעלי רגליים שאינן ארוכות במיוחד, למרות שמרווח ראש טוב מעצם המבנה הקובייתי של המרכב עשוי לסייע גם למבוגרים לשבת שם ללא קיטורים רבים מדי, ועדיף בנסיעות קצרות; משענת הגב ניתנת לכוונון של כמה דרגות שיפוע.

נכנסים  

עם כניסה אל מושב הנהג, מתגלים מושבים פשוטים למדי, שאינם תומכים או ארוכים במיוחד, אך הישיבה גבוהה ושלטת, ויחד עם חלונות גדולים סביב, נותנת תחושת שליטה מרחבית טובה.

ההגה ניתן לכוונון לגובה בלבד, חומרי הדיפון פשוטים ומשענת ליד הימנית, בין המושבים, בולטת בהיעדרה.

מחד, ניכר כי הרכב עבר שדרוגים ושינויים ברוח התקופה והטכנולוגיה, כשבין מדי המהירות והטורים הוותיקים למראה נמצא מסך קטן עם מחשב דרך, במרכז הקונסולה ישנו מסך דומה לזה  שפגשנו בויטארה, המכיל הפעלה קולית ובעברית לשלל מערכות הרכב, אינטרנט (ניתן, למשל, לצפות בשירים מיוטיוב), וייז, מצלמת רוורס ועוד שלל פונקציות ואפליקציות. בין היתר ניתן למצוא כאן מצלמה קדמית המאפשרת להקליט את הנעשה בכביש.

עוד נמצא כאן הגה מצופה עור עם בקרת שיוט ושליטה על מערכת השמע, בקרת אקלים, מראות צד חשמליות ואפילו חימום למושבים הקדמיים.

מאידך, הג'ימני שומר על מסורת ותיקה, וטוב שכך, עם ידית הילוכים (5 קדמיים בגרסה הידנית), ידית השולטת על העברת הכוח לרבות 4X4 low,  ידית אחיזה לנוסע המשולבת בדש בורד ומראה "הברגים החשופים" בדש בורד המאפיין כלי רכב מהז'אנר הקשוח.

מפתחי מערכת המולטימדיה הגדילו לעשות, אגב, כששילבו במסגרת הפלסטיק שלה 2 ברגי-דמה, שיתאימו לעיצוב הכללי של הרכב.

מבחינת בטיחות, הרכב מצויד ב-6 כריות אוויר, ויצוין כי קיבל ציון לא גבוה במיוחד בן 3 כוכבים במבחני ריסוק, בין היתר בשל היותו לא ידידותי במיוחד למפגש אלים עם הולך רגל.

הרכב שהגיע למבחן צויד במוביל איי, אולם הדגם שאתם תזמינו יכיל את חבילת הsafety support של היצרן, הכולל בלימת חרום אוטונומית, התראת סטייה מנתיב, שליטה אוטומטית באור דרך/ גבוה ותצוגת תמרורי מהירות בלוח השעונים.

למעט ההבלחות הטכנולוגיות הללו, שלא הצליחו להימלט מנפלאות התקופה, התחושה ברכב הזה היא רטרו וקסומה למדי.

עוד לפני שזזנו את המטר הראשון, פרץ של נוסטלגיה הזכיר לי את סבו של הדגם החדש, הסמוראי, איתו טיילתי ברחבי האיים של יוון לפני 25 שנים. איזה כיף שעדיין מייצרים כלי רכב כאלה.

יוצאים לדרך         

מימדיו הצנועים של הג'ימני מאפשרים תמרון עירוני קל ונוח, כשתפעול ידני של ההילוכים מגלה שמהלך הידית מעט ארוך, אך מתנהל בלי תחכום ובלי דרמות. פשוט.

בהגה מתגלה שטח מת גדול יחסית, זה טוב ויעיל בשטח טכני בו נדרשים תיקונים קלים, אך בכביש המשמעות היא שנדרשת עבודת הגה רבה מאשר ברכב רגיל.

יחידת ההנעה, 1,500 סמ"ק ללא סיוע במגדש טורבו, 102 כוחות סוס ומומנט של 13 קג"מ, מאיצים את הרכב בנחישות, גם אם ללא פרצי כוח מיוחדים.  הנתון ל-100 קמ"ש מספר את הסיפור. 14.1 שניות לדגם הידני ו-17.2 שניות באוטומטי.

שאון המנוע גדול, ושיוט בכביש המהיר מתבצע בסל"ד גבוה וקולני. ב- 100 קמ"ש מחט מד הסל"ד מתייצבת על כ- 3,000 סל"ד. ב-120 קמ"ש על כמעט 4,000.

מאחר והגירסה האוטומטית של הג'ימני מכילה 4 יחסי העברה בלבד, מעניין יהיה לבחון בין היתר את נושא השאון שמייצר המנוע בשיוט ואת יחסי ההעברה שם.

מרכז הכובד הגבוה ומבנהו הקובייתי של המרכב נותנים את משקלם נוכח רוחות צד, אם כי לא באופן המערער יתר על המידה את תחושת הביטחון והשליטה של הנהג. בשל משקלו הנמוך של הרכב (כ-1.1 טונות משקל עצמי), הרכב נוטה לנוע בתוך הנתיב ויש לשמור עליו כל העת.

יורדים לשטח

שטח המרעה הטבעי של הג'ימני הוא ללא ספק בכל מקום היכן שהאספלט מסתיים.

הג'ימני יורד בצהלה לשטח, שם הוא מוכיח עד כמה הוא קשוח ושהוא -means business.

שלדת הסולם יחד עם הסרנים הקשיחים מאפשרת לו לעבור בכל מקום כמעט שתחפצו. ללא דרמה וללא פוזה. העברה למצב 4X4 HIGH   ו-LOW במקרים של מעברים קשים במיוחד, מייצרים תנועה זורמת ללא מאמץ מצידו של הג'ימני הקטנטן וכל אתגר בשטח הופך במהרה להיות הנוף במראה הפנימית.  

עם זווית גישה של 37 מעלות, זווית תחתית בת 28 מעלות ונטישה בת 49 מעלות (!) , מספרים טובים אפילו מאלה שברנגלר הקשוח של ג'יפ, חלוקת בלימה לכל גלגל בהתאם לאחיזה שלו, ובסיוע מובנה בעליה ובירידה (תוך בלימה אוטומטית), מדובר באחת מחיות  השטח הטובות שבנמצא, בוודאי בתחומי המחיר שלו.

מחזירים מפתחות

במבחן הג'ימני צרך 8.2 ליטרים של בנזין ל-100 ק"מ, או מעט יותר מ-12 ק"מ לליטר אם תרצו.

מחירו, העומד על 133,000 ₪ לגרסה הידנית ו- 145,000 ₪ לאוטומטית, הופך אותו לרכב נישה.

הוא כבר לא בתקציב של הסטודנט שמחפש רכב שעלותו ועלות אחזקתו נמוכות, פלוס בונוס לטייל איתו בשטח בשבתות בהן הוא לא נדרש להכין עבודות סמינריון.

המחיר הזה מייצר קהל יעד שנחלק בין המכורים לדבר, אלה שמקבלים בהבנה את מגרעותיו, אך נהנים ממעלותיו, לבין אנשים שיכולים להרשות לעצמם את הג'ימני כרכב שני או שלישי, שמיועד בעיקר או רק לטיולי שטח.

אותו אחד שמחפש את מנעמי התקופה, את אמות המידה של רכב מודרני ואת העיצוב והעידון השייכים למיין סטרים, יפסול את הג'ימני ברגע.

אך מי שמעריך עיצוב מקורי, חסון וקשוח, סביבת נהג אולד סקולית במובן הטוב של המילה, יכולות שטח מעולות, הטובות שיש ברמת מחיר כזו והוא מקבל בסבלנות ובהבנה מימדים צנומים, נוחות ופונקציונליות נחותות מרכב "רגיל", שאון מנוע ושיוט לא מעודן בכביש, זה בהחלט הרכב בשבילו.

כבונוס, הוא יקבל המון מבטים מקנאים ברחוב.