סיבוב על דגמי מזראטי בישראל

סיבוב על דגמי מזראטי בישראל
אקזוטיקה איטלקית פוגשת אספלט ישראלי. תמונות: רונן טופלברג

מאחורי ההגה במזראטי על כבישי ישראל. הכרה ראשונית עם ליין דגמים נבחרים של המותג האקזוטי ביום נהיגה שכולו מזראטי

טל אבן | 26/02/18

מזראטי. אין הרבה מותגים שמוצריהם כה מזוהים עם תושבי מדינת המוצא שלהם.

האייקון האיטלקי הזה מייצר אקזוטיקה מוטורית שממש כמו סופיה לורן או מוניקה בלוצ'י, נראית טוב, נשמעת נהדר וסקסית עד מאד.

נחשקות נוצרת לאורך שנים. היא נבנית. אני זוכר היטב שכילד של שנות השמונים, התפעמתי למראה ה- Bi Turbo  וה-  Shamal מבית מזראטי; לא שראיתי אותן בכבישים, מקסימום בחוברות רכב או בפוסטרים, אבל סמל הקלשון הזה שהיה על חזיתותיהן גרם לי להתרגשות. ככה נראות מכוניות שהן חלום.

עיצובן הקובייתי לא היה ספורטיבי במיוחד, ביצועיהן היו מסעירים לאותה התקופה אך לא ברמה של רכבי העל, ועדיין, התרגשתי. מאד.

ואז, 30 שנים לאחר מכן, אני מוזמן ליום נהיגה שכולו מזראטי, ובמרבית הדגמים שנמכרים כאן.

לא נדרשו הרבה שכנועים מטעם היח"צ של היבואן, אוטו איטליה, כדי שאזיז מספר פגישות שהיו קבועות לי לאותו היום, ואפנה לי את הזמן לשהייה במחיצתן.

לאחר תדריך קצר באולם התצוגה, מתחלקים לזוגות ויוצאים לדרך.

לא מדובר במבחן מעמיק לדגמים השונים, בכל זאת, לשם כך נדרשות שעות מנוע רבות הרבה יותר עם כל אחת מהן, כי אם בהכרה ראשונית של ליין הדגמים, כאשר למעט הגראן טוריסימו שנעדרה מאותו היום (וזכתה למתיחת פנים לפני כחודש), התייצבו למבחן גיבלי (מתוחת פנים אף היא), לא פחות מ-4 גרסאות שונות של רכב הפנאי של מזראטי, הלבנטה, וגם קוואטרופורטה S אחת.

את היום הזה אני מתחיל במושב הנוסע, סליחה, טייס המשנה בגיבלי. התחושה הראשונית מהודרת ונעימה, כשתא הנוסעים עטור העור והקרבון עוטף אותך. כבר במבט ראשון ובנגיעה ראשונה בחומרים, ניכר כי מתיחת הפנים עשתה עבודה טובה לעומת הדגם היוצא.

שותפי ליום הזה מקיץ את המנוע משנתו, 3.0 V6  טווין טורבו, צמד מילים שנחשף לעולם ממש עם אותה בי-טורבו אגדית, האייקון שלי; נהמת קרב סקסית כובשת את המקום בתהודה שרק מחמיאה לה בחניון התת קרקעי, ורומזת על המצופה לנו ממנוע 345 כוחות הסוס ו-50 קג"מ שברשותנו.

מיד עם היציאה לאיילון בואכה כביש 6, עיניים רבות ננעצות בשיירה הלא שגרתית שעוברת שם.

התחושה בפקק, כשאתה ספון במכוניות שכאלו, כשל אריות המסתובבים ללא הרף בכלובים, ממתינים לשעת כושר, תרתי משמע. ככל שהקילומטרים נגמעים, המנועים מותחים איברים והאגזוזים נוכחים בצליל בריטון עמוק, שהופך לעיתים ליללה מענגת, במיוחד כשגיר ה-ZF מתומן ההילוכים מעלה הילוך, תוך כדי פיצוצים רועמים הבוקעים מהם. כיף.

הרכב מאיץ קדימה בנחישות, ומפגין חריצות של מנוע המאיץ למאה ב-5.5 שניות קצרות.

מתקדמים דרומית מזרחית, וכעת תורי לתפוס את מושב הנהג החובק שבקוואטרופורטה גראן לוסו S, ארבע דלתות באיטלקית מדוברת, או פשוט "קוואטרו" בפי אנשי מזראטי.

האוטו המאד גדול הזה, 5.26 מטרים תמימים מקצה פגוש אחד למשנהו, לא מרגיש כה גדול כשאתה יושב מאחורי ההגה שלו, והתחושה שמתקבלת תוך כדי נהיגה מקצינה את זה אפילו יותר, תחושה כמעט מחבקת .

וכאן וידוי קטן. הריגוש האמיתי שבלנהוג ברכב כזה, מבחינתי בכל אופן, מתחיל במבט אל הסמל שעל ההגה, כשאתה יושב במושב הנהג. למראה סמל הקלשון הבוהק שנמצא שם, ומיד לאחר מכן, עם הנעת הרכב, נוצרת תחושה של ריגוש וציפייה למשהו שטרם ניגלה לנו. קצת כמו המתנה דרוכה בתוך קרון של רכבת הרים מהירה, שאת מסלולה טרם הכרנו.

פנים הרכב נותן תחושה אריסטוקרטית יותר מזו המתקבלת בגיבלי, בכל זאת, מדובר ברכב שתג המחיר שלו מתחיל בכ-1.1 מיליון שקלים. יש גימורי עץ, יש מערכת שמע משודרגת אף יותר, אך המערכת הזו, מבית Harmon Kardon, כמעט מיותרת לאור הווקאליות המענגת שמייצרת מערכת הפליטה, כמו בכל דגמי מזראטי.


הרכב הזה יודע להפיק מנפח דומה של מנוע הגיבלי הנבחנת (3.0 ל'), וגם כאן בסיוע בצמד מגדשי טורבו, 410 כוחות סוס ומומנט של 55 קג"מ. הרכב, ששוקל 1.86 טון, נתון מפתיע למימדיו הגדולים, רק 50 קילוגרמים יותר מאחיו הקטן, נותן תחושה כוחנית אף יותר מהגיבלי, ומסתמן שדף הנתונים לא משקר, עם 5.1 שניות למאה, כל הדרך ללא פחות מ-286 קמ"ש לא מוגבלים כלל, שאותם לא בדקנו.

לאחר ריחוף מענג בלימוזינה מבית מזראטי בכבישי הדרום, הגיע תורו של הלבנטה, רכב הפנאי של היצרן האיטלקי. ליום המענג התייצבו כאמור 4 דגמי לבנטה. 3 דגמי בנזין, אחד מהם S השרירי (דווקא בו לא יצא לי לנהוג במסגרת הפעילות), ודגם דיזל אחד.

רכב הפנאי החדש, שאורכו חוצה אך במעט את קו חמשת המטרים, מתייצב עם חליפה ספורטיבית, וחזית מזוהה עם המותג, ומרשימה מאד. דווקא חלקו האחורי של הרכב מעוצב באופן מתון יותר, מתון מדי לטעמי, ולא משדר מספיק חוסן, ספורט ואקזוטיקה בסגנון המצופה ממזראטי.     

כניסה לרכב מספרת את הסיפור של הגיבלי בעיקר, רק שהעסק רחב מעט יותר (2.3 ס"מ) וגבוה הרבה יותר (22 ס"מ).

מנוע הבנזין בו נהגנו הוא זה המניע גם את הגיבלי (כאן, בתוספת של 5 כוחות סוס, ובסה"כ 350), אך תוספת במשקל של 300 ק"ג ומרכז כובד גבוה יותר המאפיין רכבי פנאי, מייצרים תגובות מעט פחות חדות, זווית גלגול מוחשית יותר בכבישי נהיגה, והתנהגות מעט ספורטיבית פחות משל הגיבלי, אך עדיין מהנה מאד, ודאי בהשוואה לרכבים אחרים בסגמנט.

מעבר לרכב המונע במנוע דיזל, המפיק 271 סוסים ולא פחות מ-60 קג"מ, כשזה קורה דווקא לקראת קטעי כביש מפותלים ומאתגרים באיזור מעלה עקרבים, מגלה מנוע הפועל באופן בשרני מהצפוי, וזאת על אף המשקל העודף בגרסה זו העומד על 100 ק"ג לעומת גרסת הבנזין (כ-2,205 ק"ג), עם זאת, הוא בעל טון נעים בהרבה מהמצופה ממנוע דיזל ברכב פנאי.  

עדיין, שני מרכיבים חשובים ב-DNA של מזראטי הם יכולות ספורטיביות וסאונד אלוהי.

הרכב צולח עיקולים בזה אחר זה בשלווה מרגיזה כמעט. אחיו שמפיקים סאונד מדהים ממנועי הבנזין שלהם, המהדהד סביב בין קפלי ההר שועטים קדימה, והנה לוגם הסולר שומר על קצב נאות ולא מרגיש, אף לא לרגע, רגשי נחיתות.

הרכב הזה שקט מאד, העברת ההילוכים בו רכה וחלקה, וניכר כי הוא מסוגל לשייט באופן נינוח במהירויות שכנראה עלולות לגרום לרישיון שלכם להיפרד מכם לתקופה לא מבוטלת.

היום הזה היה בגדר טעימה. לא עמדנו על אפיונן המדויק של הגרסאות השונות, אך קיבלנו תצוגת תכלית. הסאונד עורר את החושים, התאוצה וההתנהגות בסיבובים הזכירו לנו שמדובר באקזוטיקה איטלקית עם מורשת קרב מפוארת. איכות החומרים המשופרת בדור הנוכחי של הדגמים הראו לנו שהמותג לוקח ברצינות את המתחרות מבחוץ, בעיקר מגרמניה, והמשהו הזה שלא ניתן לכימות מספרי או כספי הראה לנו מהי המשמעות של PriceLess; התחושה שבנהיגה ברכב, שהקלשון מופיע על ההגה שלו ובחזיתו, שאבות אבותיו היו אייקונים וחלומות של המון ילדים. וגם של אבא שלהם.